כללי
בדיקת מעבדה הינה פרוצדורה רפואית, בה ניטלת דוגמת דם, שתן, רקמה או הפרשות וחומרים אחרים מהגוף על מנת לאפיין תהליכים מסויימים. בבדיקות מעבדה משתמשים כחלק מבדיקה שיגרתית על מנת לאבחן שינויים מסויימים הקורים במהלך תקופת חיים מסויימת, ללא קשר לתלונה מצד המטופל, ועוד לפני שצצו אלו שהם סימפטומים. בדיקות מעבדה הינן נדבח חשוב בתהליך האיבחון, כאשר המטופל מתלונן על סימפטומים מסויימים.
גם במהלך הטיפול נלקחות דגימות לבדיקה על מנת להעריך את אפקט התהליך הטיפולי ולבחון את תגובת המטופל לתהליך זה.
תוצאות הבדיקה מראות אם הערך נמצא בתחום הנורמאלי. נמצא כי אנשים בריאים מראים תוצאות שונות הנעות בין ערך גבוה מסויים לערך נמוך מסויים, על פי נתונים אלה נערכים מבדקים סטטיסיים בהם קובעים מהם גבולות הערכים הנורמליים, ואשר משתנים מפעם לפעם בהתאם לסטייה הסטטיסטית. כמו כן התוצאות נשמרות בתיקו האישי של המטופל למטרת השוואה, על מנת לראות אם חלו שינויים במהלך תקופות שונות. אך יש לזכור שערך הנחשב נורמלי אצל אדם אחד אינו בהכרח נורמלי אצל האחר, על כן הרופא המנתח את תוצאות המעבדה צריך להכיר היטב את המטופל על מנת להבין מה המשמעות של ערכי הבדיקות, גם אם הן מראות תוצאה "נורמלית".
חלק מבדיקות המעבדה הינן מדוייקות וניתן להסתמך עליהן על מנת לתת הערכה נכונה לגבי מצבו הבריאותי של המטופל. בדיקות אחרות יכולות לתת אינדיקציה כללית וירמזו לרופא על בעיה רפואית כלשהי. לעיתים, על פי תוצאות בדיקות המעבדה יחליט הרופא על המשך ברור ואולי בדיקות מעמיקות יותר.
לגבינו המטפלים והמרפאים שאינם רופאים קונבנציונאליים, עריכת בדיקות אינה נגישה כמו לרופא בקופת החולים. וזאת בגלל התפיסה ומערך שרותי הבריאות הנהוגים כיום. על כן מטפל שאינו רופא ואינו קשור למסגרת בריאותית קונוונציונאלית יתקשה לשלוח את המטופל לבדיקות מעבדה ויהיה עליו לעשות זאת דרך צד שלישי, דהיינו רופא המקושר לאחת מקופות החולים או לבית חולים. וגם שם לעיתים נתקלים משום מה במחסומים ומעכבים מכיוון שקופות החולים אינן ששות לשלוח מטופלים לבדיקות מעבדה בתדירות גבוהה.
בכל מקרה כל מטפל חייב להבין ניתוח של תוצאות מעבדה וזה על כן הכנסתי את אינטרפטציות של בדיקות מעבדה כחלק מקורס האיבחון למטפלים. לדעתי חשוב מאוד להבין את תוצאות הבדיקה ועוד יותר להבין אילו בדיקות היינו רוצים לערוך למטופל. נכון שלמטפל ברפואה נטורופטית ועוד יותר למטפל ברפואה סינית ישנם כלים אחרים לאימוד מצבו של המטופל, אך בדיקות מעבדה נותנות עוד חלק מהתמונה הכללית והינה אינדיקציה מאוד חשובה, גם לנו.
בהמשך שילבתי מאמר המתאר את סוגי בדיקות המעבדה הנפוצות יחד עם ערכי הנורמה והבהרה לגבי התוצאות במידה והיא גבוהה מהנורמה או נמוכה מהנורמה, וזאת לקבלת מושג כללי לגבי ניתוח תוצאות מעבדה. להמשך קריאה > מאמרים > שיטות איבחון > אינטרפטציה לבדיקות מעבדה.
בפרק מחלות ודרכי טיפול אעמוד גם על מבדקים או בדיקות מעבדה ספציפיות לאיבחון. ישנן מחלות או יותר נכון סינדרומים אשר לא ניתן למצוא בדיקת מעבדה ספציפית עבורן ויש לנצל את הידע הרפואי והניסיון של הרופא או המטפל על מנת להגיע לאיבחון נכון.
למשל – לפיברומיאלגיה אין מבדקי מעבדה אשר בעקבותן ניתן לאבחן בבירור את המחלה, אלא ניתן לאבחן זאת על פי הסימפטומים ועל פי בחינת 18 נקודות גירוי – Triger points (הרחבה בנושא הפיברומיאלגיה, בפרק המאמרים המקצועיים ובפרק מחלות ודרכי טיפול). כך גם לסינדרום העייפות הכרונית, אין בדיקה ספציפית. ובכלל לרוב הסינדרומים אין בדיקה ספציפית מכיוון שסינדרום מוגדר כאוסף של סימפטומים הצפים בנקודת זמן מסויימת אצל אדם מסויים. אחד החסרונות ברפואה הקונבנציונאלית, היא שאם אין יודעים לקרוא למחלה בשם, לא יודעים לתת טיפול מתאים והאדם נשלח מרופא מומחה אחד לרופא מומחה שני. לפחות ברפואה הסינית אין לנו את הבעיה הזו מכיוון שאנו בוחנים את חוסר האיזון בזרימת האנרגיה באיברים ומבודדים את האיבר או קבוצת האיברים אשר גורמים לחוסר האיזון, ועל פי זאת יקבע הטיפול.
בשנים האחרונות הובן גם ברפואה הקונבנציונלית שעלולות להיווצר בעיות מערכתיות אשר על פניו אין קשר נראה לעין, אך אוסף הסימפטומים מראה על תופעה מסויימת. על כן ישנם רופאים עם ראייה וחשיבה רוחבית יותר ומתמחים באיבחון מערכתי. לדעתי, הפריצה של הרפואה הסינית לתודעת המערב הייתה אחת הסיבות לשינוי תפיסה זו.
הבנה של ניתוח בדיקות מעבדה צריך לעניין גם את ציבור המטופלים. על כן בפרק מחלות ודרכי טיפול, במידת הצורך תופענה גם בדיקות המעבדה הספציפיות. כמו למשל באנשים אשר מוגדרים כחולי סוכרת גבוליים, יש לדרוש מהרופא גם בדיקת המוגלובין A1C על מנת לבדוק את רמת הסוכר הממוצעת בשלושה החודשים האחרונים.