מאמרים ופילוסופיה מפרי עטו של יוסי קיטרו

מאמרים / משולחנו של יוסי / מי הזיז את הבריאות שלי...? או החיים בצל הרפואה המודרנית

מי הזיז את הבריאות שלי...? או החיים בצל הרפואה המודרנית

מאת יוסי קיטרו

מי הזיז את הבריאות שלי...? או החיים בצל הרפואה המודרנית

האל ברא אותנו, בצלמו. יצור חכם ומתוחכם שאין כמותו. אך לא צירף האל, הוראות הפעלה ותיפעול, הוא לא צירף הוראות אחזקה, וכן גם לא צירף חלקי חילוף. לאורך כל ההיסטוריה האנושית, האדם עצמו היה צריך למצוא את הדרכים הנכונות לאחזקה ותפעול נכון של הגוף והנפש, בשיטת "ניסוי ותהייה" תורה זו לחקר האדם ומציאת פתרונות לשיפור החיים והבריאות, קראו רפואה. לרפואה פנים רבות ותחומים שונים. למרות שהרפואה נחשבת למדע, היא אינה מדע מדוייק. ועל כן עלינו לחפש את הפתרון הטוב ביותר לנו, כל אחד לעצמו. על מנת להאריך את תוחלת החיים יחד עם שיפור איכות החיים.
חיים ארוכים, בריאים ואיכותיים, לזה רובינו שואפים ומייחלים. אך איך משיגים זאת, בימינו המטורפים? הנוסחה להשגת מטרה זו היא, תזונה נאותה וסיגנון חיים איכותי. כולנו יודעים את התורה אך לרובנו קשה לבצע את הדברים. לכולנו ברור כי אכילת אוכל מזין ואיכותי יחד עם פעילות גופנית זה הפיתרון. ברור לכולנו שכיום יותר קל לחזור לתקופת הצייד מאשר למצוא אוכל איכותי ולא מהונדס, בסופרמרקט. אנחנו חיים, חיים לחוצים, השגיים, חשופים לפגעי הסטרס, אין זמן לנשום... מה עושים?!

דבר אחר שצריך לשים עליו דגש הוא שאריכות החיים"-life expectancy הביאה לעולם מחלות זקנה. אם עד למאה הקודמת ידענו שיש מחלות ילדות כיום הרפואה צריכה להתמודד עם מחלות זקנה.
הרפואה המודרנית אף שיבשה את מערכות גופינו ובייחוד את מערכת החיסונית הטבעית, בכך ש"בזבזה" את הנשק האולטימטיבי שהיה לה – את האנטיביוטיקה. החלו להתעורר שאלות האם חברות התרופות באמת מחפשות "תרופות" למחלות או האם הן מעוניינות להפוך אותנו למכורים לתרופות. פתאום תפסנו את עצמנו בתרבות ה"סמוך" – לי זה לא יקרה או "עד שאני אחלה כבר ימצאו תרופה לזה...."
מסיבות אלה, בעשורים האחרונים, בייחוד משנות ה-60 של המאה הקודמת, חזרו בני האנוש, אל הטבע, אל המקורות, החילונו לחפש תשובות בתרבויות עתיקות ואקזוטיות. וכך החלה תנועה אל הריפוי הטבעי והחזרה אל "תרופות הסבתא", והכי חשוב מתרבות ה"סמוך" אל התרבות למניעת מחלות.
כמובן שזה הביא למלחמה עולמית בין הרפואה המערבית לרפואה הטבעית. וככל שהזמן עובר אנו רואים יותר רופאים מערביים חוצים את הגבול לכיוון הרפואה הטבעית – הקהל הצביע ברגליים.

"מה שהיה – הוא אשר יהיה", אמרו החכמים. כולנו חיים את הפילוסופיה הזו. וככל שאנחנו סובבים, במעגל זה, על הפלנטה שלנו, אנחנו צוברים עוד ועוד ניסיון ולא תמיד הניסיון המוסף הינו שיפור לטובה.
משחר ההיסטוריה חיו אנשים קרוב לטבע השתמשו באמצעים פרימיטיביים – חיו חיים קצרים ובכל תקופה הוסיפו עוד ועוד לידע האנושי, לשיפור החיים לבאים אחריהם. גם אנחנו מאוד משתדלים לעשות כן, אך לא תמיד זה מצליח ומתנהגים כמאמר המשפט- " הדרך לגיהינום רצופה מעשים טובים".
לאדם שחי בתקופות קדומות לא היה ממי ללמוד וכל שעשה היה בשיטת ניסוי ותהייה. אך היה להם אינסטינקט בסיסי במערכת מאוד פרימיטיבית לעשות את הדבר הנכון עבורם בנקודת זמן בה חיו, ולהנחיל עוד ידע וחלון הזדמנויות לבאים אחריהם. הם חיו והתפרנסו מהסביבה והסובב אותם – מהטבע. ומותר האדם מהבהמה – ובגלל הסקרנות, הפקחות והשאיפה ללמוד הם פתחו את המנגנון הפנימי שהיה מפותח בימים קדומים, והוא הלימוד מהניסיון, הסקרנות להביט לראות ולהשכיל, וכך החלה תקופת הפיתוח .

אולי יצר הסקרנות, ולא להסתפק במה שיש, גרמו לאבותינו לרצות עוד, וללמוד עוד. יחד עם יצר ההרפתקנות נתנו לנו את היכולת המופלאה להמשיך ולהתפתח. יצר זה יצר סוגים שונים של אנשים, כאלה שיש להם את היכולת לראות דברים מעבר עם הבנה ותפיסה רחבה יותר ואשר עשו ויצרו ושיש להם את האומץ להגיד טעיתי, כאלה שמחכים שהקבוצה הראשונה תעשה את הדברים. וכמובן תמיד יש את אותם הספקנים שמשמשים כקבוצת דרבון ודיכוי ומשמשים קטליזאטור על מנת שאותם אלה מהקבוצה הראשונה יאמרו "ואף על פי כן נוע תנוע" .

בכל דור יש את הגאון התורן אותו זה שיוצא לעולם ומביא מהידע שלו ולפעמים אף יוצא נגד ומתרה "שהמלך עירום".
האם קרה משהו באמצע המאה ה-19 ועד אמצע המא ה-20 שבמאה שנים אלה היה פיתוח מאסיבי של המצאות ופיתוחים טכנולוגיים ששינו את פני האנושות מהקצה לקצה?...
אבל איך כל זה מתקשר אלי?... איך זה נוגע לבריאות שלי?..
האינסטינקט הראשוני – החייתי – הבסיסי – הפרימיטיבי של כל יצור חי הוא לשמר את מינו ולדאוג להמשיך אותו ולהפיץ אותו ככל שיוכל, "פרו ורבו ומלאו את הארץ" בירך אלוהים את נח ובניו (בראשית , ט', פסוק א'), "והפריתי אותך במאוד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו" הבטיח ה' לאברהם בבראשית, יז'. וכך הלאה ובדומה הובטח ליצחק אבינו וליעקב אבינו וגם להגר. וכך גם שאר היצורים החיים והצמחים וכל האורגניזמים החיים על פני כדור הארץ.
האדם כמו כל ייצור חי, דאג לעצמו , לצרכים הבסיסיים – תזונה ותנאים סביבתיים מתאימים על מנת לקיים את ההבטחה שניתנה מהאלוהים.

אך מה קורה כאשר משהו משתבש? ומה קורה אם אתה מבין שעל מנת להפיץ את זרעך אתה צריך להתרבות ככל שתוכל, ולהאריך ימים מכיוון שתהליך זה לוקח זמן (לפחות 9 חודשים אצל בני האדם) ואתה מגיע לבגרות מינית לפחות עשור וחצי מיום הולדתך (ולא נדבר כאן על בגרות נפשית להפוך להורה, ועל הטורח במציאת בן או בת זוג מתאימים לאקט זה). יש בזה משהו מאוד אנוכי. אך מותר האדם מן הבהמה (למרות שמקור המשפט בקהלת ג' יט האומר ומותר האדם מן הבהמה, אין. כי הכל הבל. ומשמעותו הפוכה רוצה לומור אין הבדל בין האדם לבהמה – נכון במובן מסוים ) והאדם הינו יצור פיקח, חכם וסתגלני על כן, החל לחפש תשובות כבר בשחר ההיסטוריה של האנושות על מנת למצוא פתרונות מתאימים ליכולת להפיץ את זרעו על פני כדור הארץ ועל מנת לשמר את טוהר הגזע היה חייב לדאוג לבריאותו האישית.

עד כאן דיברתי כאילו אנחנו נמצאים בארץ "לה-לה-לנד" שהכול ורוד ובתנאי מעבדה. אך לא כך הדבר!!!
מאז ומתמיד חיינו בעולם אכזר וקשה ובו המון סכנות מיידיות וסכנות בלתי צפויות ובלתי נראות, אומנם נוצרנו עם מנגנוני הגנה מצוינים אך לא תמיד הם מספיקים ולא תמיד מספיק רגישים – מה עוד שאנחנו לא תמיד עוזרים להם לפעול וגרוע מזה, אנחנו "דואגים" לנטרל אותם, ולהפריע להם לבצע את העבודה, וכמובן ישנן תקלות מולדות.

מה עושים על מנת לשמר ולשפר את הבריאות?
נחזור אל שחר ההיסטוריה אל החיים הפרימיטיביים על פני כדור הארץ. האדם, כבעלי החיים ניזונו מהסביבה הטבעית שלהם. נתונים לחסדי הסביבה ותנאים האקלימיים, פתחו היצורים את היכולות שלהם להזין עצמם ולשמר את הקיים. אך עם ההתפתחות האבולוציונית החלו לחפש גם תשובות לאותן תקלות אשר גורמות להפסקת החיים בטרם עת – הידועות כמחלות, ולנסות לתקן את אותם "קילקולים" הקורים מסיבות סביבתיות או מסיבות פנימיות.

תוחלת חיים ואיכות חיים
השאיפה ששניהם ילכו עימנו יד ביד. אך לא כך היא.
לגבי תוחלת חיים ישנם שני מדדים – האחד תוחלת חיים בלידה שזו מושפעת מתמותה בגיל הלידה ז"א שאם נולדו שני ילדים במקום מסוים והאחד חי עד גיל 100 והשני מת בלידה – אזי תוחלת החיים בלידה באותו מקום תהייה 50 שנה.
אנחנו נדבר על תוחלת חיים במוות זאת אומרת מה הגיל הממוצע במוות או עד כמה מאריכים חיים במקומות מסוימים מבלי לקחת בחשבון את אלה שנפטרו סמוך ללידה. כמובן שבמדינה כמו שלנו יילקחו בחשבון מוות מתאונות, מוות במלחמות, מוות מפעולות טרור וכד'. סקירה קצרה של מהלך ההיסטוריה – משערים שלפני 50 אלף שנים חי האדם ממוצע כ-20 שנה, זהו הזמן שבו מגיעים לבגרות מינית והעמדת צאצאים – כמו כל בעלי החיים בטבע שדואגים להמשך המין במקרה זה המשך המין האנושי – ללא הרבה תרומה מעבר לכך, מן טירונות הישרדות למין האנושי. מעדויות קיימות מתקופת האימפריה הרומית, תוחלת החיים הממוצעת הייתה 25-30 מעטים הגיעו לשיבה טובה ונשקו לשנת ה-50 לחייהם אך אלו היו רק ממעמד האצולה ומעטים. במאתיים השנים האחרונות –חלה עלייה דרמטית בתוחלת החיים. בסוף המאה ה-19 הייתה תוחלת החיים בלידה 50 שנה ובאמצע המאה ה-20 הגיעה תוחלת החיים בלידה ל-65 שנים. היום במדינת ישראל תוחלת החיים הממוצעת לגבר היא 77.6 שנים (מקום שישי בעולם) ואישה ישראלית חייה בממוצע 81.8 שנים שזה במקום ה-12 בעולם המתועש המודרני .יש אומרים כי העלייה המשמעותית נובעת משיפור בתנאים הסניטאריים ובשיפור ההיגיינה האישית והסביבתית. – אני אומר שזה נכון אך צריך לקחת בחשבון עוד פקטור שהוא החיוניות. בני האדם הבינו שיש להם תפקיד נוסף בעולם זה, פרט מלשמור על הגזע האנושי, והוא שיפור איכות החיים כאן. יחד עם זאת לקיים את התפקיד שניתן לאדם בזמן הבריאה שמירה על העולם כולו.

במאה וחמישים שנים, השתנה העולם מקצה לקצה – הצטברות של גילויים מדעיים ופיתוחים טכנולוגיים ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך סחרחורת טכנולוגית. דברים שאתמול נראו כמדע בדיוני הופכים היום למשהו מוחשי ושימושי. גילויים היו בכל התקופות אם ליאונרדו דה-וינצ'י, קופרניקוס, גלילאו גליליי, הסינים הקדמונים השומרים הבבלים המצרים ועוד בתרבויות רחוקות של פעם. אך ההתפתחות המשמעותית הייתה במאתיים השנים האחרונות.

ומה זה עשה לנו?
התשובה - הכניס אותנו לסטרס!
אנחנו מוצאים את עצמנו בעולם הישגי, עולם של מצוינות עולם שבה מהירות התגובה חשובה ואף קריטית. וקשה לנו להתרגל ולהסתגל לכך. עובדה!
אם נקשר בין שני הנושאים הקודמים תוחלת החיים וההתפתחות הטכנולוגית, נראה שעדיין ישנו פער שאנחנו, בני האדם, איננו מסוגלים להתגבר עליו.
מבחינה אבולוציונית אנחנו פרימיטיביים עובדה שהגוף שלנו אינו מוכן לשינויים – למרות שאנחנו חיים יותר שנים עדיין גיל הבגרות המינית הוא 12 אצל נשים ו-13 אצל גברים, אם האבולוציה האנושית הייתה משיגה את ההתפתחות הטכנולוגית ואריכות תוחלת החיים, סביר היה כי הבגרות המינית של בני האדם הייתה נידחת לגיל מאוחר יותר (מעט מאוד מקומות בעולם שבו נערים מביאים ילדים לאוויר העולם בגיל 13 ). על כן היינו מצפים שנשים תגענה לבגרות מינית, תקבלנה את הוסת הראשון בגיל 16-17 והגברים היו מפתחים את יכולת הרבייה בגיל 17-18.אך לא כך הוא. עובדה שבגרות נפשית ובגרות פיזית אינן הולכות יד ביד.

ואם נלך לקצה השני של החיים, נראה שהרפואה המודרנית הייתה צריכה לספק תשובות לתופעה חדשה. עד לפני חמישים שנה לערך התמודדו הרופאים עם מחלות ילדות ופתאום בזמן קצר נוסף תחום רפואי חדש, לטפל במחלות זקנה. וכמו שאומרים עם האוכל בא התיאבון, החלו ניסויים באנטי-אג'ינג או עיכוב תהליך ההזדקנות – פשוט רוצים לחיות עוד ועוד ועוד. והמשפט "חייה חיים סוערים, מות צעיר והשאר גוויה יפה" (ויליאם מוטלי מתוך דפוק על כל דלת) כבר לא IN. אנחנו רוצים לחיות חיים סוערים למות בשיבה טובה עד 120 ולהשאיר גוויה יפה, על כן הניסויים הגנטיים השיבוטים הגנטיים והניתוחים והתיקונים הפלסטיים מאוד נפוצים היום והכול למטרה אחת לחיות כמה שיותר. אך שום דבר לא יצלח אם לא ניצוק גם תוכן לחיים ארוכים אלה ואם לא נדע מה לעשות בזה – לא עשינו כלום ופשוט נחייה חיים ארוכים ומשעממים.

אך אליה וקוץ בה. בשנים האחרונות קצב הגידול בתוחלת החיים נבלם מעט והסיבה היא סטרס והמחלות הנובעות מכך כמו בעיות לב, השמנת ייתר, סוכרת, בעיות הורמונאליות, בעיות בפוריות, מחלות עצבים בעיות שמערכת השרירים והשלד ועוד. השינוי הדרסטי שאנו חווים מכניס אותנו לסטרס, וסטרס מוגדר ככל שינוי הנגרם ואנחנו לא מסוגלים להסתגל אליו. פיתחנו מנגנוני הגנה אשר אמורים לנטרל את התופעה ולייצור אצלנו יכולת סתגלנית, אך לצערנו מנגנון זה פועל לתקופות מאוד קצרות ויותר מכך פועל רק כאשר אנחנו נחשפים לסכנה קיומית. (מערכת זו היא המערכת הסימפתטית השייכת למערכת העצבים האוטונומית – על כך נדון בפירוט יתר במאמר ניהול עצמי של הסטרס – צעד אחר צעד, עשה זאת בעצמך) זוהי מערכת ההישרדות.

בשנת 1928 מצא, במקרה, המדען הסקוטי סיר אלכסנדר פלמינג את "הנשק האולטימטיבי" – את האנטיביוטיקה, את הפניצילין. אך גם כאן כמו ברוב הדברים האנושות בזבזה אותו לריק (אולי לא בכוונה אבל גם הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות) . האנטיביוטיקה אמורה הייתה לעזור לגוף למגר בקטריה (שהוא ייצור חד תאי ששורד משחר הימים וכולל אלפי סוגים) הפולש לגוף וגורם למחלות, בייחוד מחלות זיהומיות. אני בן 50 ובטוח שרוב בני גילי ואולי גם יותר מבוגרים "שהאביסו אותנו" בכמויות של אנטיביוטיקה על כל "אפטצ'י" שעשינו. פשוט הרופאים לא הבינו את היכולות של התרופה וגם לא הבינו את האויב העומד מנגד. ומה קרה בעקבות זאת? פשוט מאוד השגנו את ההפך. האנטיביוטיקה שהייתה אמורה לעזור למנגנון ההגנה של הגוף – מערכת החיסון הטבעית (המערכת האימונולוגית), להלחם טוב יותר בפולשים לא רצויים, ובגלל שניתנה, לרוב, לשווא, יצרה מצד אחד מערכת הגנה עצלה בגופינו ומנגד החיידקים שהאנטיביוטיקה הייתה אמורה לחסל, פיתחו עמידות ומוטציות וכך המלחמה הפכה כמעט בלתי אפשרית.

מכאן שהפכנו ליצורים עם מערכת חיסונית נמוכה ועל כן פגיעים, מצד שני מנסים בשנים האחרונות לבודד אותנו מפגעים סביבתיים. אנחנו מנסים לחיות בתנאים סביבתיים סטריליים שזו טעות לכשעצמה. ברור שלא צריך להתפלש בביוב אבל מצד שני אנחנו חייבים להחזיר לגופנו את יכולת החיסון העצמי ומכיוון שמערכת החיסון יכולה לפעול רק "בתנאי אמת" אנחנו חייבים לאפשר לה – לעצמנו להיחשף לאותם פולשים, אומנם בכמות שלא תסכן אותנו אך במידה שתאפשר לגוף לייצר נוגדנים. על כן תקלה נפוצה שנגרמת מזה היא שיותר ויותר אנשים סובלים מאלרגיות, יותר ויותר מחלות אוטואימוניות (מחלות שמערכת החיסון תוקפת את הגוף עצמו. כשמערכת החיסון "מבולבלת" ומזהה תאים בריאים בגופנו כפולשים) נפוצות .

כפי שאמרתי קודם כולנו רוצים להראות טוב, וזה הביא אותנו לתרבות ה"דיאט" וה"לייט" כמעט שאין מוצר היום שאינו נושא את הכותרות הללו. האם חשבתם מה זה עושה לנו? האם חשבתם פעם כמה שינויים כימיים וכמה סינתזה חייבים לעבור המוצרים על מנת להפוך אותם לדומה למקור אך שלא נשמין מזה?... אנחנו פשוט מלעיטים את עצמנו במוטציות כימיות. לזה נוסיף את הפירות והירקות המהונדסים שאנחנו אוכלים, שהם בהחלט יפים אך אין להם שום קשר לפרי או הירק המקורי. הם יפים אך ריקים מתוכן תזונתי. היום מנסים להחזיר לעגבנייה את הטעם אבל הם לא מוצאים את המקור ומחפשים את העגבנייה המקורית הפראית – אם מישהו ימצא אותה בטיולים לארצות רחוקות – התקשרו למעבדה הקרובה.

מה זה עושה? – זה עושה לנו ר ע !

וגרוע מכל חברות התרופות שמשקיעות מיליארדי דולרים בלמצוא תרופות למחלות – האם הם באמת רוצים למצוא תרופה או שהם רוצים להחזיק אותנו כבני ערובה ולפתח את תרבות ה"סמוך" שגם כך מפותחת במקומותינו. ומה הכוונה לתרבות ה"סמוך"? – אני יכול לגרום לעצמי נזק מתמשך, אם בכוונה או לא, ולסמוך על זה שעד שאני אחלה מישהו בחברת תרופות מסוימת יגלה תרופה למחלה שלי. אז בואו נעשה עסק אחר – אל תגרמו לעצמכם לנזק ולא תהיו תלויים באף אחד.

כך עם השנים "ירדנו מהפסים" ועברנו לחיות בצורה מטורפת. האם יש מה לעשות בנידון?
התשובה – כן. בהחלט!
המשפט :"חכם הוא זה, שלא יכנס למקומות שפיקח יכול לצאת מהם בשלום". רוצה לומר בואו ונהייה חכמים, וננהג כחכמים. הגוף שלנו הוא מכונה חכמה שעדיין איננו יודעים את כל מערכות ההפעלה שלה, אבל בתוך אותה מכונה שוכנת הנשמה שלך וזה שילוב מנצח. אם נלמד להקשיב לעצמנו ולגופנו נוכל לענות על כל הצרכים שלנו – גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית.

בשנות ה-60 של המאה הקודמת החלה תנועה של אנשים לכיוון החזרה אל המקורות שלנו והחילונו לחפש תשובות בתרבויות עתיקות ואקזוטיות בעולם – סין, הודו, אפריקה מקומות שהם אולי נראו פרימיטיביים, אך מכיוון שכולנו פרימיטיביים ובמובן הטוב של המילה כי פרימיטיבי הוא זה ההולך אל הבסיס ממנו הוא בא אל המקורות. ומה בעצם היא החזרה הזו? זו חזרה אל הטבע אל האדמה אל הדברים הבסיסיים ומצד שני כל התרבויות העתיקות מדברות על אותו הדבר והוא מניעה. כמעשה החכם ולא כמעשה הפיקח. אם מראש נמנע מחלות ונדאג מראש להכניס לגוף את מה שהוא באמת צריך לא נצטרך בעתיד לתקן תקלות. פנינו אל הריפוי הטבעי והחזרה אל "תרופות הסבתא", והכי חשוב, המהלך מתרבות ה"סמוך" אל התרבות למניעת מחלות.

רצוי מאוד חשוב ללמוד להקשיב לעצמנו ז"א להקשיב ולהבין את הצרכים שלנו ולספק אותם בהתאם וכך נחייה בהרמוניה עם עצמנו וזה יגרום ליכולת שלנו לחיות בהרמוניה עם הסביבה והסובבים אותנו. פשוט צריך להציל אותנו מעצמינו.
במאמרים בהמשך נבין את המקור לצרכים ולכמיהות שלנו, וכך נקל על זיהוי מי הוא "אוהד" ומיהו "אויב".
כמובן שזה הביא למלחמה עולמית בין הרפואה המערבית לרפואה הטבעית. וככל שהזמן עובר אנו רואים יותר רופאים מערביים חוצים את הגבול לכיוון הרפואה הטבעית – והקהל מצביע ברגליים.