מאמרים מקצועיים על רפואה סינית

מאמרים / רפואה סינית / רפואה גרעינית ואקופונקטורה - Nuclear Medicine and Acupuncture

רפואה גרעינית ואקופונקטורה - Nuclear Medicine and Acupuncture

תרגום יוסי קיטרו

הנושא

מאמר זה, הינו דוח חקירה לקיומם של אותם נתיבים, המוליכים את אנרגיית החיים – הצ'י על פי הרפואה הסינית ואשר ידועים כמרידיאנים. מחקר זה נערך לאחר שהוזרק לנקודות הדיקור של גוף חי, איזוטופ – תווית רדיטואקטיבית - radioactive tracers.

אופן הביצוע

האיזוטופ הרדיואקטיבי בו השתמשו הינו מסוג החומרים עם התוויה רדיואקטיבית, השכיחים, technetium-99m (99mTc) – טכנטיום שהינו מלח יוני של נתרן אשר אושר לשימוש בבדיקות ברפואה הגרעינית. חומר זה אינו מסוכן להזרקה לגוף, מכיוון שמספיקה כמות קטנה מאוד ולא מסוכנת על מנת לבצע את המעקב אחר התפשטותו, וזאת בעזרת מצלמת גלי גאמא. לחומר זה אורך חיים של שש שעות ולאחר מכן הוא מופרש מהגוף ללא השארת סימן או נזק. ניסוי זה נערך בעזרת מצלמת גלי גאמא Siemens SAM - small-area mobile digital scintillation camera.

הניסוי הינו מורפולוגי – תצורתי, וכמותי דינאמי.
המחקר המורפולוגי הינו אנליטי ודיפריאנציאלי. לגבי החלק האנליטי המתווה הרדיואקטיבי הוזרק בנקודת ביקורת שאינה נקודת דיקור, לאחר מכן הוזרק החומר בנקודת דיקור.
המחקר הדיפרנציאלי נועד לבסס את התכונות, האיפיון והייחודיות של הנתיבים שנצפו במחקר האנליטי, ולבטל כל אפשרות לכך שמעברים אלה הם כלי דם או נימי לימפה. לשם כך הוזרקו שני חומרים עם התוויה רדיואקטיבית, שונים אשר נבדלים האחד מהשני באנרגיה ובספקטרומטריה. Technetium-99m הוזרק לנקודת דיקור ו- Thallium (201TI) הוזרק אל תוך וריד קטן בסמוך לאותה נקודת דיקור. על מנת לעמוד על האפשרות לקיום קשר בין נתיבים לימפטיים לבין אלה המוצגים על ידי המתווים הרדיואקטיביים, השתמשו באותו מינון (20 MBq) ובאותו נפח(0.05ml) בשני החומרים. ההזרקה הייתה סימולטנית אחת בנקודת דיקור והשניה במרווח שבין בוהן ראשונה לבוהן שנייה בכף הרגל. המחקר הכמותי נוהל לאחר שנבחרו שני אזורי ראי האחד דומה בצורתו וגודלו על הרגל לאורך מרידיאן הכבד, ואזור שני זהה ל- "אזור רעש רקע" מחוץ למרידיאן.

מחקר סידרתי ומחקר סטימולטיבי נערכו כחלק מהמחקר הכמותי דינאמי. המטרה של המחקר הסידרתי היתה לאמוד את מהירות ההתפשטות של האיזוטופ הרדיואקטיבי לאורך הנתיב הנבחר. קבוצת הביקורת הורכבה מחולים עם בעיה ידועה בכיליה אחת בלבד. שני איזוטופים עם התוויה רדיואקטיבית, היו זהים גם בכמות וגם בנפח, והוזרקו סימולטנית לשתי נקודות הדיקור Kid-7 האחת ברגל ימין והשניה ברגל שמאל, של כל אחד בקבוצת הביקורת. בחלק הסטימולטיבי של המחקר בוצעה סטימולציה מכנית, חשמלית, ותרמית במספר נקודות דיקור, לאחר ההזרקה וזאת על מנת ללמוד על התפשטות החומר הרדיואקטיבי.

בניסויי מעבדה בשיתוף - Cytology Laboratory of the Military Hospital of Percy in Paris , נבדקו שינויים בחלבוני ממברנת התא, במהלך סטימולציה של נקודות דיקור, בעזרת מחט ובעזרת קרן לייזר. המדידה נערכה בעזרת ספקטרומטר פלאורוסנטי( fluorometric spectrofluorimetry) דגימת דם, כדקה לאחר הסטימולציה. וכבקורת נמדדה דגימת דם מאותו נבחן ללא סטימולציה.

רקע

הניסוי נערך על קבוצת חולים המאושפזים במחלקה האורולוגית וחולים מהמדור לאקופונקטורה במחלקה לביופיזיקה ורפואה גרעינית בבית חולים Necker בפריס. כל ניסוי נערך מספר פעמים.

המשתתפים בניסוי

נבחנו מעל ל-250 אנשים בריאים, ששימשו כקבוצת ביקורת, ו-80 חולים עם בעיה פתולוגית ידועה בכליות.

תוצאות המדידה הראשיות

הציפיות מהניסוי היו, למצוא הקבלה בין התפשטות החומרים המוזרקים, בהתאם למפות המרידיאנים הסיניות העתיקות, בגוף האדם, כפי שצויירו לפני מאות שנים. כמו כן שנתיבים אלה יהיו ברי הבדלה מנימי וכלי דם ולימפה.

תוצאות

מבחינה מורפולוגית (תצורתית) נמצא כי התפשטות החומר שהוזרק עקב במדוייק מנקודת ההזרקה, בדיוק על פי נתיבי ההולכה של המרידיאנים המוכרים על פי הרפואה הסינית המסורתית, גם באנשים הבריאים וגם בחולים. וכמו כן נמצא שמעברים אלא, אינם כלי דם ואינם נימי לימפה או כל מערכת הובלה אחר מוכרת.
המחקר הדינמי כמותי הראה כי הזרקה בילטראלית בנקודה Kid-7 , הייתה דיפוזיה מהירה בצד, הכיליה "הבריאה", לעומת דיפוזיה איטית בצד של הכיליה "החולה". במחלות בהן אחד האיברים היה מודלק, נמצא כי מהירות ההתפשטות של החומר הרדיורקטיבי היה מהיר בצד המיוחס לאיבר זה. הסתבר גם שמהירות התפשטות נמוכה, מאפיינת מצב דגנרטיבי, ניווני, כמו – סרטן. ממצאים אלה עשויים להוביל להערכה נכונה לגבי הטיפול או הדיאגנוזה. הניסוי המעבדתי במימברנת התא, הראה כי סטימולציה של נקודות הדיקור עשויה לגרות שינויים לטובה, בפיזיולוגיה של התאים.

מסקנות

תבנית ההתפשטות ומהירות ההתפשטות של החומר הרדיואקטיבי, הראה כי ההתפשטות היא בהתאם לנתיבי המרידיאנים ובהתאם לנקודת הדיקור שבעדה ביצעו את ההזרקה, עוד מסקנה הייתה שנתיב ההתפשטות היה ללא עדות למקור של כלי דם או לימפתי. הנתיב הראה קשר לדיפוזיה ברקמות חיבור העוקבים אחר אגודות נוירו-ואסקולריות לאורך הגפיים. הממצאים מרמזים על ההיפתזה שישנה התערבות של מכניזם נוירו-כימיקאלי בהעברת האינפורמציה.